״רבים מכם מפחדים מהמוות. רבים מכם מפחדים מהקשר עם הנשמות של אהוביכם וקרוביכם שהלכו לעולמם. בשפה העברית קיים הביטוי "הלך לעולמו", ואכן כך הדבר. כשנשמה נפרדת מהגוף הפיזי, אמנם הגוף עצמו מת ומתכלה, אך הנשמה חוזרת לעולמה, לעולם שממנו היא באה. לאמירות ולביטויים רבים השגורים בלשון, ובהם הביטוי הזה, יש משמעויות עמוקות.
גם אני, כאשר חייתי בגופי הפיזי כגדעון זינגר, לא האמנתי בקיומו של העולם שמעבר. ראיתי במסך המפריד בין העולמות את הסוף, כרבים מכם. בחרתי לראות זאת כך מפני שפחדתי להכיל את מה שיכול להיות מעבר למסך. פחדתי מהבלתי מוכר, מהבלתי ידוע. רק בחודשים האחרונים לחיי הבנתי שאפשר לעבור ולחדור דרך המסך, והרגשתי שיש משהו מעבר לו, ושהוא אינו מפחיד אלא להפך – יכולתי להרגיש את השלווה, את ההבנה ואת הפתיחות האין־סופית בעולם שמעבר.
והיום, כאשר אני בעצמי נמצא פה בעולם שלמעלה, אני מבקש מכם – פִתחו את ליבכם, פתחו את תודעתכם, הקשיבו והרגישו. צר לנו שרובכם ממאנים לקבל את הקשר החדש שיכול להיווצר ביניכם לבין נשמות אהוביכם אשר עברו לעולם הבא. רובנו מתגעגעים לקשר עם אהובינו ויקירינו.
המוות, אשר רובכם כה פוחדים ממנו, הוא תהליך שעובר רק הגוף הפיזי. למעשה, זהו מעין שינוי מצב צבירה – כמו קרח שמפשיר והופך למים, מים שמתאדים והופכים לאדים, אדים שמתעבים והופכים למים, מים שקופאים והופכים לקרח, וחוזר חלילה – כך גם הנשמה. אמנם התהליך הפיזיקלי הזה ברור לכם, אך אם תנסו להסביר זאת לאדם חסר השכלה הוא לא יבין זאת, הוא יראה בכך דבר אלוהי, קסם. המשימה אשר קיבלתי על עצמי היא להסביר לכם על המשכיות החיים.
נסו להבין – נשמתי לא מתה, לא חדלה להיות ולא התפוגגה. אני קיים במקום אחר, במצב צבירה אחר מזה הזכור והמוכר לכם, ומשתוקק ליצור קשר עם כל ילדיי ונכדיי. כמוני נשמות רבות משתוקקות ליצור קשר איתכם, אהוביהן ויקיריהן״.
גדעון זינגר מתוך ״החיים בעולם הבא על פי גדעון זינגר״.
