הבלוג

אני שמחה לשתף אותך בידע הרב והמגוון הנוגע בנושאים שונים שהמשותף לכולם:
ידע המאפשר לנו להסתכל על חיינו בצורה אחרת במטרה לשפר אותם ככל האפשר.

הצגת תוכן לפי:
Filters
קטגוריה
בשנה האחרונה, בעקבות מה שעברתי והידע הרב שצברתי, דיברתי עם הרבה אנשים, ובעיקר נשים, בנושאים שהעסיקו אותי. דיברנו על ההורות שהייתה להם, ועל ההורים שהם כיום. זה היה מרתק. התחלנו לדבר על דברים, שלא מדברים עליהם. על חולשות ההורה, על רצונות מנוגדים, על פחדים ורצונות גלויים וסמויים, על העוצמות של
גרים רחוק? גרים בחו"ל? רוצים להישאר מחוברים לתכנים שלי? להתעדכן בהם באופן קבוע? לשמוע מה קורה בכל שבוע בכיתות שלי? זה אפשרי! במסלול קבוצת הוואטסאפ שלי תוכלו לקבל תכנים (מגוון תקשורים, מסרים, תרגילים) מכיתות הלימוד שלי. הקבוצה מתעדכנת פעם בשבוע באופן תדיר. ויש בה מגוון תכנים ענק. מבצע מיוחד! להרשמה
מתוך הספר: "שיחות מאוחרות עם אמא" "... זמן קצר לאחר שהגעתי, התבקשתי לתעד את מה שעבר עלי בגלגול האחרון. זה נעשה תוך כדי צפיה בסרט של חיי. כל החיים עברו מול עיני. את מרבית האירועים לא זכרתי, וגם את אלה שכן, זכרתי לא כפי שהיו במציאות. תחילה חשבתי שהסרט אינו
זה גיל-עד ארד. גיל-עד ואני דומים שנינו רציונאלים מאוד אנחנו מגיעים מרקעים דומים מהשקפת עולם דומה גיל -עד מגיע מקריירה בהייטק אני מגיעה מלימודי אדריכלות בטכניון. בסרטון גיל-עד משתף איך קורס התקשור השפיע על חייו - יצר פתיחות, חיבור פנימי, הקשבה לקול הפנימי ואמונה. גיל-עד הוא תלמיד שלי בקורס התקשור
אני רוצה לחלוק איתכם את חוויתה של תלמידתי, עידית וקסלר, מקורס התקשור שלי. עידית תלמידה שלי כבר למעלה משלוש שנים. היא הגיעה לסדנה חד פעמית של נפתחים לתקשור כדי לתקשר עם סבתא שנפטרה. בסדנה הראשונה עידית כבר הצליחה לתקשר עם סבתה. לאחר מכן עידית התחילה בקורס תקשור הבסיסי וכיום מתרגלת
"את לא בסדר!" אמרה אמא בקול כועס. כשלא סידרתי אחרי ואני התכווצתי... "את שוב לא בסדר!" צעקה, כי לא שטפתי את הכלים בזמן. ושוב התכווצתי... "זה לא בסדר" אמרה אמא, כשהתעקשתי לעשות מה שחשבתי לנכון... ואני האמנתי. האמנתי לה. שאני לא בסדר. עם השנים, כבר לא הייתי צריכה אותה, כדי
"היה מרגש", "נפלא", "היית אותנטית"... אלא היו התגובות מערב ההשקה, אלא שבשבילי, זה ממש לא קרה כמו שתכננתי. זה התחיל בסערה. דווקא ביום הזה, הסערה הכי קשה בחורף. "לא אגיע". "הצפות", "פוחדת לנסוע בגשם" והלב שלי נופל עם כל הודעה כזאת. ביקשתי מהמדריכים עזרה, אבל הסערה הגיעה. במפתיע, באזור בקעת
לקראת צאת הספר "שיחות מאוחרות עם אמא" אני רוצה לשתף אותך בקטע מהספר:  חזרה לחוויה: ”את משקרת!“ – למה לא היה לי פשוט לתקשר כילדה אני בירושלים. חורף, ואנחנו יורדות מהקומה השנייה לחצר. אימי מחזיקה את המעיל שלי, אבל חם לי ואני לא רוצה ללבוש אותו. שנייה לפני שאנו יוצאות
אמא שלי הייתה אדם נהדר, לפעמים... לפעמים, היא הייתה בתסכול, בקושי, בפחד, וזה פגע בנו הילדים. בגיל מאוד צעיר הבנתי שככה היא... רגע נפלאה ורגע נוטשת, רגע מבינה ורגע נאטמת. לא הבנתי למה, חשבתי שזה בגללי, שמשהו עשיתי לא בסדר... ולמדתי לחיות עם זה... לפעמים בפיוס, לפעמים במריבות, עמוק בפנים
מסיבת חנוכה בגן חובה. אמא ואני צועדות יד ביד, אל הגן. זה לא היה רגיל שאמא באה איתי. בדרך כלל הלכתי לבד, או עם אחותי. ככה זה היה אז.. לכן כל כך התרגשתי. ידי הייתה חמה בידה, קפצתי ודילגתי להנאתי, כשמחשבותיי, כמו בפעמים רבות אחרות, נדדו לעולמות אחרים. ראיתי קבוצה
אחד הדברים שיכולים להפריע לנו בחיים היא הציפייה שיש לנו לגבי דבר מה שיתרחש במציאות והאכזבה שאותו דבר לא מתרחש כפי שציפינו. בואו ניקח לדוגמא את עולם התקשור. לעתים יש לנו נטייה לחשוב שיש דרך מסויימת שבה אנחנו צריכים לתקשר, שהיא הדרך הנכונה, ושאם אנחנו לא מצליחים לתקשר בדיוק באותה הדרך -  אנחנו נכשלים. אנחנו לא
קארי על עצמאות  "שלום לכם אנשים נפלאים כי קארי מדבר. שוב אחזור ואגיד שאחד הדברים שהכי שהכי דוחפים בני אדם,  זה הרצון שלהם לבטא את עצמם, הרצון שלהם להביא את עצמם במלוא עוצמתם  או כפי שלפעמים אתם קוראים לזה להיות בעצמאות מלאה. זהו רצון מבורך ורצון מולד. כל נשמה בעצם שמגיעה לעידן הזה יש בה רצון לעצמאות, כיוון שהשינוי השיפור של העולם יגיע מאנשים