בהורות אין הדדיות | קטע מתוך: ״שיחות מאוחרות עם אמא״

“קראתי הרבה ספרים לפני שנולדתם, המשכתי ללמוד ולהתפתח וידעתי הרבה יותר ממרבית האימהות,

מכיוון שעבדתי בחדר לידה הכרתי את כל האמונות החדשות, כל התורות והגישות החדשות לחינוך ילדים , הכרתי כל מה שיש לדעת על חינוך ילדים, רק לא הכרתי את עצמי מספיק טוב.

מה שהכשיל אותי כאמא היה דווקא הניסיון לפעול לפי הספר, הרצון להיות האם הכי טובה.  בחרתי דרך מתוך הספרים וניסיתי לאמצה.

לא זכרתי לשאול מי אני ומה אני רוצה. הרצון הכי גדול היה להרגיש  שווה אליכם. היה לי קשה לראות אתכם כילדים ואותי כאם הרגשתי בודדה, רציתי שנהיה ביחד ולהיות ביחד במובן מסוים משמעותו חובות וזכויות דומים. לא אכפת היה לבשל וליצור עבורכם בתמורה לכך שתוקירו לי תודה, שתראו אותי כאחת מכם. לא יכולתי להבין שאתם הילדים ואני האם, רציתי הכרה מכם. וכאשר לכם היה צורך במשחק וחופש ולא היה לכם כביכול אכפת מה איתי -אז נפגעתי. רציתי יחס הדדי.

אחד הדברים שהכשילו אותי כאם היתה הציפייה להדדיות. בהורות אין הדדיות. לאם יש תפקיד, לילד יש  תפקיד. אבל אני רציתי שוויון.

כאשר כיבסתי עבורך בגדים ואת גלגלת אותם ודחסת לארונך חשתי שאת בזה לי ומזלזלת בי. אמרתי לך ‘השקעתי בכביסה’ ואת ענית ‘הכביסה נקייה , זו הדרך שלי להכניס את הבגדים לארון’ הרגשתי שאת אפילו לא מצטערת על המעשה, הרגשתי עוד יתר חוסר אכפתיות וזלזול.

לא אפשרתי לכם להיות ילדים, היה לי חשוב שתתחשבו בי״. 

לתמיכה בפרוייקט ההוצאה לאור של ספרי ״שיחות מאוחרות עם אמא״ הקליקו. 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn